דודתי ליאונטינה, אשה כבת 77, עולה חדשה מבולגריה הגיעה לסניף בנק דיסקונט ביפו. הסניף ממוקם בשד' ירושלים והנו מהודר מרווח וחדש במתחם 'חצרות יפו'. היא הגיעה בלוית בתה, נכדתה וקרוב משפחה נוסף, במטרה לפתוח חשבון בנק חשבון ראשון בארץ. היא עלתה לארץ לפני כשבוע ימים. החשבון היה צריך להיות משותף ל-2 אנשים לה ולבתה. לא רק שלא הייתה התייחסות אדיבה ומסבירת פנים לעולה החדשה, ללקוחה חדשה, אלא שמנהל הבנק העיף בה מבט אחד ואמר שאינו רוצה לפתוח לה חשבון! לא הועילו ההסברים שהיא אינה דוברת עברית, אבל חוץ מבולגרית היא שולטת היטב ברוסית ברמת שפת אם. מנהל הבנק אמר שאין לו פקיד דובר רוסית ואינו רוצה לפתוח לה חשבון. לא הועילו הדברים שאת הניהול השוטף והקשר תעשה הבת.

האם זו הדרך שאנחנו נוהגים בעולים החדשים? באנשים מבוגרים? ברור שהעברית לא שגורה בפי עולה חדש/ה. האם יש רשות למנהל בנק לא לקבל לקוחה שהיא שוות זכויות כלכל אזרח אחר? הקרוב משפחה הנוסף שהגיע עמה, הוא עולה חדש מקנדה, שפתח חשבון ראשון לפני כחצי שנה באותו סניף. האם יש סיבה לעשות איפה ואיפה? בבושת פנים וכלימה עזבה הכבודה את הסניף והלכה כברת דרך לסניף בנק לאומי בשדרות ירושלים, ליד מתחם נוגה ופתחה שם את החשבון.

העולה החדשה הזו, בבולגריה הינה אישיות ידועה מוערכת ונערצת. מי שהסתובב אתה ברחובות סופיה, היה צריך לעצור כל כמה דקות לשמוע דברי תשבחות וההערצה אודותיה, וכן להמתין עד שתחתום על אוטוגרף למבקשים הרבים. ליאונטינה ארדיטי היא שחקנית ובמאית התיאטרון הלאומי בסופיה, יוצרת ידועת שם עם רקורד של חמישים שנה ויותר בתפקידים הראשיים מהצגות כמו המלט ועד לצ'כוב. כמו כן ביימה הצגות שונות. היא כתבה ספר אודות תקופת השואה ביהדות בולגריה, שתורגם ופורסם בגרמנית ולאחרונה תורגם גם לאנגלית. כמו כן נכתב עליה ספר אוטוביוגרפי כאחת מהדמויות המובילות בעשור האחרון בבולגריה.

רציתי להביא לתשומת לבכם את הבושה והכלימה שהאנשים היקרים הללו חוו.
קשה לי לראות את מצגות השווא של בנק דיסקונט בערוצים השונים.
תמונה זו היא חלק משרשרת מבישה של ההתנהלות שלנו עם הזקנים בחברה שלנו.

המשך ישיר לטיפול המביש ביוצאי השואה. סתימת פיות עם התשלום רק ל 8500- איש. צדק מאד ח"כ פינס שאמר אם אנה פרנק היתה מגיעה לארץ, לא היה מגיע לה כלום. לאן הגענו?

הקיץ בעיצומו ורבים באים להתקרר ולבלות בחוף הים. גם אני גיליתי השנה את הים, למרות שהוא ממוקם במרחק מטרים ספורים מביתי, גיליתי אותו שוב כשהרופא הציע שהמים יהיו תרופה למכאוביי. (תרופת וודו)
חוף מציצים נמצא סמוך לחוף הדתיים (היפה בחופי תל-אביב, לדעתי). ביום רביעי היה יום גברים בלבד וכך כנראה הגיעה לחוף מציצים אישה דתייה וכמה זאטוטים בעקבותיה. היא נכנסה למים בשמלתה, כנהוג וכמקובל אצל הדתיים. עם הכנסה למים, השמלה נרטבה ונדבקה לגופה. זה היה מראה מרהיב ומביך גם יחד. האישה בסוף שנות העשרים לחייה; נאה, גבוה ומחוטבת עמדה מולי וכל חמוקי גופה הנהדרים היו נגלים ובולטים יותר מכל ביקיני נועז אם הייתה לובשת. במים שהו ושחו ילדים, נשים וגברים, מיד ראשם של כל הגברים הוסבו אליה ולא נטשו. אכן, גם אני הרשיתי לעצמי להסתכל בגופה שהיה כל כך נשי ומושלם. כשהסתובבה לאחור, המראה היה מפתיע, ממש חגיגה לעיניים: ישבן יפה ומחוטב נגלה לעינינו על כל פרטיו וקווי המתאר שלו. האישה הצנועה לא לבשה חזייה מתחת לשמלתה, וכך חזה היה כמצויר ממש או יותר נכון כתבליט שלם של האלה אפרודיטה.

גבירותיי הנשים הדתיות והחסודות, אם אתן רוצות לרחוץ בים בחוף מעורב, הרבה יותר צנוע ונחבא אל הכלים יהיה ללבוש בגד-ים שלם! (יש גם בגדי-ים צנועים, אם מחפשים), בגד-ים עדיף וצנוע!!! מאשר ללבוש את השמלות והחולצות שנדבקות לגוף ומראות במדויק את הגוף, על כל פרטיו נקביו ובליטותיו.

למרות שלא יכולתי להסיר את עיניי מאפרודיטה, נכנסתי לים לשחות. הפגישה עם המים הייתה דוחה ביותר. המים היו עכורים, מלאים בלכלוך וחלקיקי פסולת שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמים עצמם. בנוסף, טינופת מסוגים שונים כמו שקיות, וזבל אחר צפו על פני המים. כל רגע 'דבר' בלתי מזוהה אחר נדבק לגופי. החוויה הייתה קשה ומגעילה, אין לי מילים יותר רכות או עדינות לתאר זאת. היות והגעתי לים גם מהבחינה הבריאותית, אילצתי את עצמי להמשיך לשחות ולעשות את תרגילי ההתעמלות במים, כל זאת בחריקת שיניים. רגע השבירה היה כשדג מת נדבק לי לכתף… מהיכן בא? למה מת? האם מישהו בדק את רמת הזיהום בחוף מציצים באותו יום? מובנת לכול המשמעות של דג מת צף בים…

מדי יום ביומו אנחנו שומעים על חוף אחר שנסגר מסיבת הזרמת שפכים לים!!!!!!
לאחרונה דובר רבות בעיתונות ובכלי התקשורת על 'ארץ ירוקה'. היכן היא?
בינתיים, הכל לשפה ולחוץ. הרשויות מרשות לעצמן לשפוך את הצרכים שלנו לים ואין מושיע ואין גואל! הגועל נפש חוגג בחוף הים.
עשרות פרסומות חסרות תועלת שוטפות לנו את המוח בטלוויזיה מדי יום, מדוע לא מעלים את הנושא איכות הסביבה לסדר יום קבוע?
ניתן לנקות את הזבל בחופי הים היפים שלנו ע"י תלמידים, קרי עבודה מעשית באיכות הסביבה. גם מתנדבים רבים ירתמו לפרוייקט כזה.
ומה עם הדבר הפשוט לזרוק את האשפה במקומות המיועדים לכך?
אבל לצערי הדג מסריח מהראש.