זה שנים אחדות מדברים בנושא דילדול מקורות המים של מעיין עין גדי - בעצם, שיווק המים מסחרית בבקבוקים - דרך מפעל המים המינרליים של קיבוץ עין גדי.
וכולנו רואים, קונים ושותקים!

היום הופיעה כתבה בעיתון 'הארץ', כנראה חלוקת מקורות המים סוכמה מתחת לאפנו:
האם ההסכם לחלוקת מקורות המים עם הקיבוץ יציל את שמורת עין גדי?

הכותרת עצמה, מספרת את הסיפור ומביאה את האבסורד בשלמותו, קיבוץ עין גדי שותה ומוכר בכסף את המים שלנו. הקיבוץ היה צריך להיות "השומר" ומטפח השמורה. אבל נתנו לחתול לשמור על החלב…. אני מאוכזבת ועצובה לשמוע זאת שוב ושוב; כמה דלים ומעטים הכוחות שלנו לשמירה על נכסי הטבע בארצנו.
חרם צרכנים ומיד! אסור לשתות את מי "עין גדי"!
חבל שאצלנו הכל עובד רק בכוח!!!
מדברים על להציל את שמורת עין גדי! האם יש מה להציל שם בכלל?
מתי הייתם לאחרונה בנחל דוד ובמעיין עין גדי? בקושי זרזיף של מים.
מי הם אנשי "קיבוץ עין גדי" שדואגים רק לעצמם?
האם הם שיכתיבו לנו את הצרכים של השמורה? מחמדות הארץ.
צריך לתת את הדעת על כל הנכסים הלאומיים שלנו: ים המלח שהולך ומצטמק ועוד. ואנחנו שותקים!!! אני אישית לא מסוגלת לשתות את המים האלה! לצערי, רוב האנשים מתעלמים!! כולנו רק עם היש הקטן והנוח סביבנו. לדעתי כולנו עבריינים עם קניית מי 'עין גדי' במרכולים!
זוהי פגיעה ברכוש המשותף שלנו ושל הדורות הבאים!
שקיבוץ עין גדי ימצא לו מקורות פרנסה אחרים ולא ישתה וישווק את המים שלנו!
מי מאתנו יקום היום מהכסא ויצא להפגין בעניין השמורה של עין גדי? (כשיש לנו את ועדת וינוגרד על הראש?)
גם השם "שמורה" כבר לא מתאים לחזון שהיה ולמשימות שהיצבנו פעם.

בעמק יזרעאל, לרגלי הגלבוע, התברכנו במעיין קסום - עין יזרעאל.
ובמציאות?
יצאנו לטיול בקבוצה מאורגנת מטעם מתנ"ס בית היינה, בקריית חיים, חיפה, המנוהל על-ידי יפה אבירם. המדריך: אילן.

הטיול היה לעמק יזרעאל וסביבותיה. אחד המקומות שהגענו אליו היה עין יזרעאל - מעיין, מקווה מים, תעלות מים וסביבו חורשת אקליפטוס.

היה מצער ועצוב להגיע לחורשה ולמעיין, כי ראינו שם את ההזנחה ואת חוסר הכבוד של המבקרים המשאירים זבל אחריהם, ואת חוסר הטיפול של הרשויות במקומות היפים הללו.
בעין יזרעאל, תעלות המים היו סתומות והמים כמעט לא זרמו.
לתדהמתי, גם לא ראיתי פחים מתאימים לאיסוף האשפה…

חבל! פינת חמד נשכחת שאת יופיה רואים בתמונות, אבל במציאות - עמדנו נכלמים במקום עזוב ומוזנח.
אפשר היה לדמיין איך המקום יכול להראות…
…מי יודע איך יראה המקום אחרי החוגגים ביום העצמאות?

בהזדמנות זו, כמה מילים בהקשר לחורשת האקליפטוס. (בנוסף, יש לי קשר פרטי ואישי לעצי האקליפטוס)
עצי האקליפטוס… נכחדים בארצנו!
אנחנו שתלנו את העצים לייבש ביצות, להפריח השממה וכעת, אנחנו כורתים אותם ללא רחם - עצים בני 70-80, ו- 100 שנה.
לשתול עצים פרושו לתת כבוד לאדמה שלנו, ולכרות?…
היום, במחי יד - אנחנו כורתים את עצי הקליפטוס! אנחנו נמצאים באובססיה של לבנות חדש, בלי לתת כבוד לישן.

האם אין מי שיגן עליהם? עלינו?

מאד ממולץ לשוחרי העברית להכנס לאתר של 'האקדמיה ללשון העברית' להציץ ולדרוש במילים החדשות.
חלקן כה חדשות לנו שהן מצחיקות ומשעשעות וחלקן כבר בשימוש וזה מעשיר את כולנו.

אני חושבת שאציע לאקדמיה ללשון העברית, להוסיף מילה חדשה -
נודניקייה - תאור מצב ל-נודניק/ית במצב קבוע, או באווירה כזו.
המונח רווח מזה זמן במשפחתנו…

נודניק, נודניקית - טרחן, טרחנית.

בהקשר אחר, פעם המונח קרצייה היה נפוץ, אבל לא מצאתי אותו בשום מילון וגם לא את המילה נודניק. כנראה המילים שמישות ומתוייקות רק כסלאנג.
(אולי אין יותר קרציות במחוזותינו… ונשארו רק הנודניקים.)

ואם בעברית תקינה עסקינן, להלן מונחי טכנולוגיית המידע החדשים, שפורסם ב-26 מרץ 2007, לדוגמא:
מִסְרֵר – שָׁלַח מִסְרוֹן (הודעת SMS)

בכל מקום מדברים היום בשיבחו של הדג.
כדאי לבחור דג איכותי ולשמרו בהקפאה עד ליום המתאים.

מצרכים: פרוסות דג פילה קפוא או טרי (כ- 800 גרם), 2-3 בצל, 5-6 גזר
תבלינים: שורש ג'ינג'ר, רוזמרין, 1/2 כפית קארי, כף חרדל, קורט מלח.

טיפים:
1. בתבשיל דג, יש לשים את התבלינים ברוחב לב, הם מוציאים את הריח החריף של הדג. בנוסף, הרוטב יהיה סמיך וטעים.
2. בשר או דג, במידה וקפוא יש להפשיר קודם לבישול, זה מוסיף לטעם.

ההכנה:
1. לבחור סיר רחב עם מכסה מתאים.
2. להזהיב בצל חתוך לטבעות, בשמן קנולה.
3. להוסיף 1/2+ 1 כוס מים ולהרתיח. להחליש את האש. לשים את פרוסות הדג בתשומת לב, בכף גדולה ושטוחה, אחד ליד השני.
4. לתבל בכל התבלינים ולהוסיף את שורש הג'ינג'ר פרוס לפרוסות דקות. לא לערבב! לכסות במכסה.
5. לקלף את הגזר ולחתוך לטבעות. להוסיף את טבעות הגזר מעל הדג. לא לערבב! לכסות במכסה.
6. לבשל על אש קטנה כ-25-30 דקות. לשים לב שהרוטב יכסה את הדג. לכסות.
7. היות ולא נצליח להפוך את פרוסות הדג ולהשאירן בשלמותן, כדאי מדי פעם להרטיב את החלק העליון של הדג ברוטב.

טיפים לסיום:
1. טעים יותר לאכול כשעתיים לאחר הבישול. 'המנוחה' משפרת את הטעם.
2. לאכול חם או קר.
3. במהלך הבישול כדאי לרדת בהדרגה בדרגות החום. במחצית השנייה של הבישול, היות והמכסה אוטם, כדאי להעביר לאש הקטנה ביותר.

מתאים להגשה: ליד ירקות מבושלים. כמו: כרובית מבושלת, אפונה ירוקה, שעועית ירוקה, פירה מתפוחי-אדמה, או תפוחי אדמה מתוקים (בטטות) ודומה.

בארוחת הבוקר הראשונה של פסח התקבצו בביתי 14 איש. כולם הגיעו בגלל החברותא, עיניי הכחולות ובעיקר בגלל הבורמוליקוס…

מצרכים: 6 מצות, 2 ביצים, פלפל שחור, קורט מלח. (הכמות משתנה לפי מספר הסועדים)
אופן ההכנה:
1. משרים את המצות במים, בכלי גדול, רצוי לילה קודם. (במידה ומכינים סמוך לארוחה, ניתן להשרות כשעה במים חמימים) על המצות יש להניח כלי כבד, כי המצות צפות במים.
2. סוחטים את המצות קבוצות קבוצות, בנעילת שתי כפות הידיים.
3. שמים את עיסת המצות במסננת ולוחצים, לסינון המים העודפים.
4. מחזירים את המצה הסחוטה לכלי הראשון, מוסיפים את הביצים, פלפל שחור ומלח ומערבבים.

הטיגון:
1. כדאי לברור מחבת עמוק ורחב. להשתמש בשמן קנולה, או דומה, בנדיבות.
2. לחמם את השמן היטב ואז להכין (שוב עבודת כפיים) כופתאות גדולות ועבות. (כדי שלא יתפוררו בזמן הטיגון ויספגו יותר מדי שמן)
3. להניח את הבורמוליקוס (הכופתאות) בשמן החם, לטגן על איש בינונית-חמה. כשכל בורמוליקוס מזהיב להפוך.
4. להכין קערה מרופדת בנייר סופג. את הבורמוליקוס המוכנים, יש להניח בזהירות על
נייר סופג. לשים נייר סופג גם בין השורות.
מגישים עם: גבינת קוטג', גבינה לבנה, דבש, ריבה, שוקולד למריחה ועוד.
וכמובן, כמו בכל ארוחת בוקר ישראלית טיפוסית, להגיש לצד סלט ירקות טרי.

מתאים מאד גם למשלוח לארוחה מחוץ לבית.